יוצאים לשליחות

והינה זה קורה. אחרי אריזות אחרונות אנחנו בדרך לשדה תעופה. בנסיעה הלילית היה כיף לראות את כל האורות מסביב,  אבל היה עצוב לחשוב שאנחנו לא ניראה את הארץ הזאת למשך זמן ארוך.   בשדה תעופה חיכתה לנו הפתעה! בני דודים האהובים עלינו באו להיפרד.  גם סבתא וסבא וכמה דודים באו. אחרי פרידה מרגשת אפילו עם קצת גמעות היינו צריכים להיפרד והתחלנו לעבור את הבדיקות ביטחוניות... סוף סוף במטוס, אחרי כל הבדיקות הגענו למטוס. אני מתרגשת ובראשי הולמת שאלה האם אנחנו באמת טסים לשליחות. טוב עכשיו אנחנו ממריאים ואני ואחי מיד פונים לראות סרטים בטבלאטים במטוס. כעבור זמן מה התחילו להביא אוכל.  האוכל לא היה משהו וניסיתי לישון מצפה לי טיסה ארוכה, לילה טוב... הגענו לנוארק אחרי טיסה ארוכה, שנירדמתי בה רק שעתיים וחצי. עוד שעתיים יש לנו טיסה לממפיס עכשיו אנחנו יכולים קצת לעצור ואז ללכת לבדיקות הבטחוניות.. הגענו לבדיקות הבטחוניות,  עם קצת בעיות עברנו אותם ואז  גילינו שהטיסה מתעכבת בשעה וחצי. אוף אין לי כוח לחכות. סוף סוף טסים. אחרי שעתיים של שיעמום אנחנו טסים! הפעם ישבתי...

אני לא מאמינה שזה קורה, אנחנו יוצאים לשליחות. זה התחיל בהודעה פשוטה אחרי פסח שאומרת אתם נבחרתם לצאת לשליחות בממפיס טנסי לשנתיים או שלוש. אחר כך עשינו דרכונים והתחלנו לארוז ובאמצע תחילת הקיץ כבר כמעט הכל היה ארוז והיה כבר דרכון והינו אמורים לטוס. אז התחילו הבעיות - אין לנו ויזה לארה"ב! התחלנו לסדר את הוויזה והיה בלאגן ולפני יומיים לאחר המון מאמץ יש לנו ויזההההה.. היום בלילה אנחנו הולכים לעלות על המטוס לנוארק ומשם לממפיס, שש נפשות לממפיס ........ אני לא מאמינה שזה קורה אני ממש מרגשת עכשיו אנחנו אורזים תיקים לטיסה ומחכים שכבר נטוס. בטיסה, אכתוב לכם על כל התהליך של החודשים האחרונים